השבוע חל יום האישה ומכל עבר הוצפנו בהצעות וסיילים שמישהו חשב שיהיו מפתים במיוחד עבורנו הנשים. לא ברור איך היום הזה, שהחל במחאה של נשים ב-1857 על שעות עבודה ארוכות ושכר נמוך במיוחד, הפך לעוד יום מכירות. אני לא חושבת שיש ביום הזה הרבה סיבות לחגוג. שכר הנשים עדין נמוך משמעותית מהגברים, יש פחות מנהלות, פחות מנהיגות ובאופן כללי אנחנו עדיין "פחות"…

אז מה בכל זאת שווה לחגוג ביום הזה? הנה שלושה דברים ששימחו אותי ביום הזה…

Lean In ("לפרוץ קדימה") חוגג שלוש שנים

יש הרבה סיבות לאהוב את שריל סנדברג, אישה חזקה, מובילה שעשתה את זה, וגם מעבירה את הטוב הלאה. אחד הדברים שאני אוהבת בגישה של סנדברג, ובספר שלה, זו הגישה המאוד מאוזנת שלה לחיים, לעבודה ובכלל. סנדברג לא מכחישה לרגע את חוסר השוויון, או את קיומן של תקרות הזכוכית. אבל באותה נשימה היא גם מצביעה על אינספור הדרכים שבהן אנחנו עצמנו מציבות לעצמנו את תקרות הזכוכית, ומה אנחנו יכולות לעשות בשביל עצמנו.

 

סנדברג מביאה את עצמה בצורה כנה ואמיתית בספר הזה. מביאה אנקדוטות מילדותה, מתקופת התיכון ומהלימודים באוניברסיטה. סנדברג לא מכסה ולא מנסה להתייפייף. אחד הסיפורים שעד היום גורמים לי לגרד בראשי הוא הסיפור שלה כאמא צעירה שעולה למטוס עם שני ילדים קטנים ומגלה לחרדתה שיש להם כינים. היא מספרת בצורה הכי אותנטית שיש על אחד הסיוטים שיש לכולנו כאמהות, ועל האופן שבו בילתה את הלילה בחדר במלון בטיפול כינים, במקום בקבלת פנים חגיגית. קשה שלא להתחבר לאופן שבו סנדברג מביאה את עצמה ומתארת את הקונפליקט היומיומי שבין אמהות לקריירה, ואת הדרך שבה היא התמודדה ומתמודדת עם הקונפליקט הזה.

אחד הדברים שבעיני משקף בצורה יפה את הגישה של סנדברג, הוא האופן שבו סנדברג מתארת את ההצלחה, ואת העולם שכולנו היינו רוצות ליצור עבור הילדים שלנו:

"Success for me is that if my son chooses to be a stay-at-home parent, he is cheered on for that decision. And if my daughter chooses to work outside the home and is successful, she is cheered on and supported."

הספר הזה הוא בהחלט סיבה לחגיגה, ושריל סנדברג היא רול מודל עבורי. אם עוד לא קראתן אותו עד היום, אני ממליצה בחום.

סגנית נשיאה ישראלית ב-Yahoo

יואל מארק היא בעיני עוד סיבה טובה לחגוג. עם דוקטורט במדעי המחשב מהטכניון, ואינספור מאמרים מאחוריה, האישה הזו נבחרה להיות סגנית נשיא ביאהו, ואחראית על מעבדות המחקר בישראל ובהודו. בדיוק השבוע התפרסם איתה ראיון מרתק בכלכליסט: זה בסדר להיות מספר 2 ואני ממליצה לכל אחת (ואחד) לקרוא אותו. נכון, כולם אוהבים להספיד את יאהו, אבל החברה הזו מבחינה טכנולוגית הביאה לכמה התקדמויות מרשימות מבחינה טכנולוגית, ובהחלט יכולה ועושה בית ספר לכולנו בתחום החיפוש ובכלל.

וכשחיפשתי עוד קצת וחקרתי על יואל מארק, מצאתי את הציטוט הבא שלה (מתוך ראיון שהתקיים איתה ב-geektime):

הטיפ הכי טוב שקיבלתי: קיבלתי אותו מהמנהל שלי ב-IBM Research שאמר לי: "אז את הולכת להיעדר לכמה חודשים? לא סוף העולם. הכל יהיה טוב גם כשתחזרי". זה היה כשהרגשתי אשמה כשעזבתי את הקבוצה לבד בזמן חופשת הלידה שלי (אחרי שילדתי את הילד השלישי). ואתם יודעים מה? הוא צדק. אם אתה משאיר מערכת טובה, סומך על הקבוצה ויודע להאציל סמכויות, הכל יסתדר.

והזוית האישית שלי: מתנת המודעות

כמו בכל שנה, גם השנה הוצפתי בפניות להרצאות שונות לקראת יום האישה. אבל השנה לא הרציתי על קריירה ועל מנהיגות נשית ביום האישה. השנה בחרתי לענוד את הסרט הורוד ולהעביר הרצאה על גילוי מוקדם, ועל מודעות. השנה בחרתי לדבר על היכולת שלנו לקחת אחריות על עצמנו ועל החיים שלנו. קודם כל בשבילנו, אבל גם בשביל מי שאנחנו אוהבות, ולמען מי שאוהבים אותנו.

כי כשמדברים על אי-שיווין, סרטן השד, המחלה הממארת הנפוצה ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל, והמחלה הזו בהחלט מפלה אותנו הנשים.

אז העברתי את ההרצאה, יחד עם רוחלה מעמותת אחת מתשע, וזו התגובה מחממת הלב שקיבלנו:

רציתי לומר תודה ענקית על ההרצאה אתמול. רוחלה ומור היו מדהימות, מרגשות, מעשירות.

זאת המתנה הכי טובה שיכולנו לקבל ליום האישה, יותר מכל קרם ידיים או מניקור שיכולנו להביא ליום האישה.

עבודתכן היא עבודת קודש ואני מחזקת אתכן. בזכותכן נשים רבות יכולות להינצל מהמחלה הארורה.

נשים רבות שהיו יצאו ואמרו "תודה, תודה על המתנה הכי טובה שיכולת להביא לנו ליום האישה"

הועשרנו, החכמנו ונעביר את המסר הלאה.

תודה לכן ותמשיכו את הדבר הנפלא הזה.

ואני מרגישה שזכיתי. זכיתי להעביר לעוד נשים את מתנת המודעות. את ההבנה על חשיבות הגילוי המוקדם, את הידיעה מה צריך לעשות ולמה לשים לב. ובעידן שבו אחת מתוך 7.5 נשים חולה או תחלה בסרטן השד, המודעות הזו מצילה חיים.